11 בדצמבר 1994
טקטיקה "הגנה של האוכלוסייה דוברת הרוסית"
המדינה טוענת לרצח העם של האוכלוסייה הרוסית בצ'צ'ניה ומכנה את הסכסוך כ"צעדים לשמירה על הסדר החוקתי".
ב-11 בדצמבר 1994 מתחילה מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. הגורם לסכסוך הוא רצונה של רוסיה לספח את הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה. הפדרציה הרוסית החדשה שהוקמה לא מקבלת את העצמאותה של הרפובליקה הצ'צ'נית. עם זאת, על פי חוק שעבר בברית המועצות בשנת 1990 על שוויון זכויות בין האיחוד והרפובליקות האוטונומיות, לרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'ריה יש את הזכות להתנתק מברית המועצות בהתאם לכל הנורמות המשפטיות ולחוקת ברית המועצות. כך הופכת הרפובליקה הצ'צ'נית למדינה עצמאית לגיטימית, המוכרת באופן חלקי (על ידי אפגניסטן וגאורגיה). לכן, ההתקפה האגרסיבית של רוסיה על הרפובליקה הצ'צ'נית יכולה להיחשב כאקט של תוקפנות נגד מדינה עצמאית והפרה של החוק הבינלאומי.
הצד הרוסי מאשים את השלטון הצ'צ'נית, בראשות דז'וקר דודייב, בהסלמה של הסכסוך, למרות הצעותיו הקבועות של דודייב לקיים תהליך משא ומתן. מלחמת צ'צ'ניה הראשונה היא אחד הסכסוכים הגדולים בהיסטוריה מודרנית, וקרב גרוזני הוא הגדול ביותר באירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה. בידיעה שלחיילי דודייב אין הגנה אווירית, רוסיה משתמשת באופן פעיל בכלי טיס משלה והורסת את העיר גרוזני, בירת איצ'קריה, ואת העיר ארגון. זוהי אותה טקטיקה שבה ישתמשו חיילי הפדרציה בכל ההתערבויות הצבאיות העתידיות שלהם.
כתוצאה מפעולות האיבה נהרסים מספר רב של יישובים צ'צ'נים, וכ-120,000 צ'צ'נים נהרגו במהלך המלחמה, רבים מהם ילדים. כ-200,000 נפצעים וכמעט מחצית מאוכלוסיית צ'צ'ניה הופכת לפליטים. מלחמה זו מסתיימת עם "הסכם השלום" בחסוויורט בקיץ 1996. אבל למעשה, זוהי כניעת מוסקבה. הצבא הרוסי איבדה במלחמה זו כ-15,000 חיילים (לפי נתונים לא רשמיים – 50,000), 2-3 אלף איש נותרו נכים. האבדות המדויקות של העם הצ'צ'ני מעולם לא נספרו.